אז היום השתעשעתי קצת בפארק. החום לא מפריע לי אני אוהב חום, כמה שיותר.

ועלתה לי מחשבה לגבי האימונים. פעם , כשהתחלתי להתאמן, זה היה בשביל הנראות , בשביל המראה החיצוני.

לאחר מכן, כשהתבגרתי, זה היה בעיקר בשביל הבריאות והכושר.

אבל עכשיו, אני מתייחס לאימונים כאל פעולה רוחנית לגמרי. לא משנה איזה אימון אני עושה.

אני לא רוצה שיבינו אותי לא נכון, עדיין האימונים מהנים וזה כיף גדול! אלא שעכשיו אני רואה עוד זוית שלא התייחסתי אליה מקודם. כעת אני יכול להביט לתוך העומק של הדברים, מתחת לפני השטח.

מה הכוונה?

כאשר אני הולך להתאמן, אני מבצע פעולה של התגברות. אני מתגבר על הקשיים שהאגו ממציא. עייפות, עצלנות, חוסר חשק, כל מה שהאגו ימציא כדי להישאר במרחב הנוחות שלו עם כמה שפחות מאמץ.

כמה שאני יותר מתגבר על האגו, כך הוא נחלש יותר. כאשר אני פחות מקשיב לו, השליטה שלו מתרופפת.

אז אני יותר משוחרר.  ואני יותר מבין שהאגו זוהי רק המצאה של המיינד שלי, הוא לא אמיתי. ואז גם תחושת הנפרדות שלי מהמציאות סביבי נעלמת.  האגו הוא כמו מסך מפריד ביני ובין העולם. אני פה והעולם שם.

צריך לשים לב שאני לא נלחם בעצמי (או באגו) והכל לא בהגזמה. אם אני חולה, אין צורך להתאמן בכח. אם אני עייף ממש בלי שעות שינה בכלל, גם אין צורך. איזון וחכמה.

זה לא משנה איזה אימונים אתם עושים (לי יש את ההעדפות שלי ), פעם הבאה שעולות לכם מחשבות שמעכבות אתכם, כמו " אין לי כח" "לא אכלתי מספיק היום כדי להתאמן" "לא ישנתי מספיק" "ממחר אני מתחיל", שימו לב אליהן, ואל תתנו להן לנווט לכם את החיים. אתן הבוס של החיים שלכן ולא המחשבות.הניעו את הגוף ועשו מה שצריך לעשות. זה פשוט.

אז כן, האימונים בשבילי הם סוג של תפילה. מדיטציה בתנועה.

נמסטה!🙏