קיימת הבחנה מקובלת למדי של גוף ונפש. הבחנה שמקבילה לרוח וחומר. השניים נדמים כנפרדים. עולם הרוח ועולם החומר. כך יוצא שאנשים רבים משקיעים את רוב מאמציהם בגוף ללא כיוון מאמץ דומה אל אזור הנפש, וההפך , השקעה בנפש ללא הגוף. הדבר איננו הגיוני, מאחר ושני הדברים שזורים זה בזה, הם רק נראים נפרדים למראית עין.

כל הדברים בעולם הם ככה. השפה חייבת להגביל ולתחם בשביל שנדע להבחין בין דברים, אך אם נבדוק טוב טוב את ההבחנות, כולן, נראה שבעצם כל הדברים קשורים זה בזה, ולא נפרדים כלל.

ניקח דוגמא את היום והלילה. מי יכול להצביע בדיוק על הרגע המדויק בו היום הופך ללילה וההפך? האם זו שקיעת החמה שמסמנת את המעבר ללילה? באיזו שנייה בדיוק זה קורה? אין תשובה לדבר הזה, מפני שההגדרות יום ולילה הן שרירותיות לגמרי' ההפרדה היא לצורך שימוש בשפה והמציאות עצמה דינמית יותר ומעורבבת בתוך עצמה.

או לדוגמא הר. מישהו יודע בדיוק באיזו נקודה מתחיל ההר? איפה מתחילה ההפרדה בין ההר והמישור שתחתיו?  שוב המילה הר היא רק קיימת בשפה, לצורך תקשורת. במציאות עצמה, ההר לא נפרד מהמישור תחתיו, והם אחד בעצם.

גוף ונפש, האם מישהו יודע בדיוק היכן הנפש נמצאת? ואיפה הגוף מסתיים? נדמה שהשאלה הראשונה קשה והשנייה קלה, אך למעשה שתי השאלות קשות. לגבי השאלה הראשונה, עוד לא מצאנו דרך למדוד את הנפש, זהו דבר שחורג מגבולות הבנתנו לרגעים אלה. ולמה השאלה השנייה נראית קלה? כי נדמה לנו שהעור תוחם את גבולות הגוף שלנו. אך למעשה הדבר אינו נכון. תאי הגוף שלנו מתים וצומחים כל רגע ורגע מחדש, גבולות הגוף משתנים מרגע לרגע. ואם נחשוב על זה לרגע, אין באמת גבול לגוף שלנו, אבל זה נושא לדיון נרחב בפני עצמו.

גוף ונפש אחד הם. מה שקורה לאחד משפיע על השני וההפך. ידוע כבר והוכח, שרוב , אם לא כל, בעיות הבריאות בגוף, מתחילות מהנפש. לחץ כבר ידוע כגורם עיקרי לבעיות בריאות רבות.

וגם ההפך. מצב הגוף משפיע על מצב הנפש. ידוע שגם פעולת חיוך מזוייפת, סתם חיוך ללא סיבה, מפרישה הורמונים מסוימים במוח שמשפיעים על מצב הרוח. או אדם מדוכדך, אם יזדקף , הדבר יכול לשנות לו את מצב הרוח. רק מפעולה ישור פשוטה של הגב.

אם ניקח את מה שנאמר לעיל ונשליך את זה על אימונים, נוכל להבין שבן אדם שמתאמן אך ורק על הגוף שלו, ללא אימון כלשהו לרוח/נפש/תודעה שלו, לא מתאמן בצורה כוללת. הוא עושה "חצי עבודה". וההפך, אדם שמתאמן אך ורק על הצד הרוחני, ומזניח את הצד הגופני, במחשבה שגויה שהגוף נחות מהנפש, עושה טעות. אין דרך להגיע להתפתחות מלאה בלי לגעת בכל המרכיבים של החיים האנושיים, גוף ונפש. שהם אחד בעצם.

מאחר וגוף ונפש אחד הם, טעות תהיה לחשוב שהאחד יותר חשוב או "נעלה" מהשני. כדאי לבחור באימונים שישלבו בין כל המרכיבים, כמו יוגה, טאי צי, צי קונג , אומניות לחימה.  הסינים וההודים הקדמונים היו חכמים והשכילו להבין את העניין לפני אלפי שנים. הם פיתחו שיטות אימון שכוללות גם אימון גופני וגם פיתוח מודעות וחיבור לרבדים רוחניים. במערב, הרבה שיטות אימון הזניחו לחלוטין את הפן הרוחני/נפשי מהאימון וחבל.

אך גם באימון כושר שגרתי לחלוטין, אפשר להוסיף מימד נוסף. מימד של מודעות. ואז הדבר יעמיק את האימון , ויהפוך את כל העניין, מאימון לגוף בלבד, לאימון מדיטטיבי לגמרי שבעקיפין יביא לתועלת רבה יותר. אני ארצה להרחיב על העניין הזה בהמשך וגם על הכוונה בכלל שמאחורי האימונים שלנו, למה אנחנו מתאמנים?

אבל בנתיים אתן טיפ להמשך, באימון הבא שלכם, תנסו קצת יותר להיות  מודעים. העניקו תשומת לב מיוחדת לנשימה. כל הזמן , לא משנה איזה תרגיל אתם עושים, תהיו עם הנשימה.  לא משנה לאן המחשבות הלכו, חזרו לנשימה. גם אם אתם מרימים משקולות בחדר כושר וגם אם אתם רצים בפארק, נסו להיות כמה שיותר עם הנשימה. אם תעשו את האימון בלי לגעת בטלפון הנייד אפילו פעם אחת, עוד יותר טוב!

הפכו את האימון לשעה איכותית אחת ביום רק עם עצמכם, בלי הסחות דעת, ריכוז מלא במה שאתם עושים, תתחילו עם ריכוז בנשימה ותראו איך תרגישו אחרי .