פעם פגשתי מישהו, והוא אמר לי שכל בני האדם לא שפויים. כולם משוגעים. 

כנראה שיש אמת בדבר. 

המיינד איתו נולדנו, רואה את המציאות לא כמו שהיא. הוא מעוות אותה.זהו טבעו. 

כל אחד והמיינד שלו,כל אחד ורמת הטירוף שלו. 

אבל לכולם יש טירוף. וטירוף אני מתכוון שלא רואים את המציאות כמו שהיא. 

זה יכול להיות ברמה של לראות רוחות ושדים או לשמוע קולות אאוט אוף דה בלו. 

וזה יכול להיות פשוט לדאוג מאוד מכך שאאבד את העבודה שלי. 

בכל מקרה, המציאות אינה כמו שאנו רואים.  

אבל הטירוף הזה הוא הכרחי, יש לו חשיבות עליונה. 

בלי הטירוף איתו נולדנו, אי אפשר להגיע לשחרור. 

השחרור קיים רק ביחס לטירוף. 

כמו כל דבר בעולם, אין משוה שעומד בפני עצמו, הכל יחסי ועומד ביחס למשוה אחר. 

מוות קיים רק בזכות היות החיים, יופי רק בזכות קיום הכיעור , גבוה כי יש נמוך וכו’. 

הבודהיסטים אומרים שנירוונה זה סבל. זאת אומרת השחרור הוא סבל. 

כי אם יש מושג של שחרור, זה אומר שכרגע אנחנו לא משוחררים, זאת אומרת זה כבר יוצר סבל בפני עצמו. 

אנחנו כבר משוחררים. 

אין לאן להגיע, אין מה להשיג