לפני כמה ימים, מתאמן שלי השתתף בשיעור זום שהעברתי. אחרי השיעור הוא אמר לי כמה הוא התפעל מהגמישות שלי. הופתעתי מאוד , כי אני לא מרוצה מרמת הגמישות שלי בכלל. הדבר הזה, גרם לי לשים לב לעובדה, שהייתי שיפוטי ובקורתי כלפי עצמי בנקודה הזו.
💫
מזרן היוגה/אימונים/מדיטציה הוא מעבדה מושלמת לחקור את המחשבות שעולות לנו בראש כלפי עצמנו והתרגול שלנו.
כאשר אנחנו מרוכזים ומודעים לזרם המחשבות שעובר לנו בראש (האם הזרם הזה נמצא בכלל בראש?....) , אנחנו יכולים לשים לב לשיפוטיות שעולה ולנימה הבקורתית בה אנחנו מתייחסים לעצמנו.
"אני לא גמיש מספיק" , "למה אני לא מצליח כמו כולם" , "אני חלש מדי" , "אין לי משמעת" . אלה רק כמה דוגמאות, אם היינו רוצים, אני בטוח שהיינו יכולים להמשיך להביא דוגמאות בלי הפסקה. כל אחד והסרט שרץ אצלו בראש.
אפילו כשרק יושבים למדיטציה, בלי לעשות כלום, וההנחיה היא רק להתרכז בנשימה, שום דבר מורכב, עולות מחשבות שיפוטיות , כמו " למה הגב שלי לא ישר מספיק" , "למה אני לא נושמת כמו שצריך" וכו'.
💫
זאת אומרת, המחשבות השיפוטיות, לא קשורות בכלל למה שקורה בחוץ או לפעילות אותה אנו עושים באותו רגע, אלא זהו מצב תודעתי שמוקרן מבפנים לבחוץ.
זהו הצבע בו אנחנו צובעים את עצמנו ואת העולם.
המחשבות האלה גורמות לנו לסבל, לאי נוחות, להרגשה לא טובה, להרגשת נחיתות.
והקטע שהן גם לא יפסקו,לא משנה מה נצליח או לא נצליח לעשות. גם אם נצליח לעמוד בעמידת ידיים, מייד נחשוב למה לא עמדנו יותר ישר, יותר זמן, על יד אחת וכו'. גם אם נשב במדיטציה בלי לזוז 30 דקות, נחשוב למה לא 40,50,60....
💫
המסקנה, הפתרון לענין לא נמצא בכלל בחוץ, ולא במאמץ להצליח משהו מסוים או להשיג דבר כלשהו. הפתרון הוא בפנים, בנפש, בראיה של הדברים.
מאחר ויש לי עוד הרבה מה לומר, אכתוב בקרוב המשך. בנתיים נסו לשים לב למחשבות השיפוטיות שמתגנבות להן לראש , ובלי לעשות בנוסף שום דבר מיוחד, רק לשים לב 🙂
(דרך אגב, גם ההגדרה של הדברים כבעיה ופתרון היא לא מדויקת. ליתר דיוק, אין באמת בעיה צריך לפתור, ולא כדאי לראות את הדברים כבעיה, אלא יותר כמצב נתון כלשהו).